<div class="text-rtl">

מה שאתה באמת לפי העולם העכשווי של היום זה עוד אחד. פשוט עוד בן אדם אחד שהגיע.     
                                   כן, גם העולם עצמו הגיע עם משהו להציע ,טבע, מזון, שתייה, אקלים ואבני היסוד. אבל חוץ מזה, העולם הוא שטח נדל"ן אינסופי להשקעה ובנייה בסופו של דבר. ורוב האנשים כיום לא פועלים נכון. בכלל לא נכון. יש את הגדולים שכן פעלו נכון, חלקם השאירו אחריהם דברים חיוביים וחלקן השאירו דברים שליליים. אני מתכוון לזה שהם השאירו בעולם כללים, סיפורים, חוקים ונורמות חברתיות שרק ממשיכות כמו מחלה מדבקת לדורות הבאים. כתוצאה מהפחד הזה שלא ללכת לפי זה מהחשש שתיראה מוזר או לא תצליח בחיים, כבר טמונה כמעט אצל כולם ואז הפעולות של הבן אדם שגויות כי הוא בכלל בסיפור אחר כל חייו.

זה שאני כותב לא ללכת לפי חוקים וכללים, זה ממש לא אומר שאני מתכוון שתתחילו לנסוע באור אדום ולשדוד אנשים. אני לא מדבר על חוקים כאלה. טוב שאנחנו חיים בעולם שיש בו חוקים וכללים בהקשר לאותם דברים, כי אחרת הג'ונגל היה נראה יותר מתורבת מאתנו.             אני מתכוון על חוקים וכללים שהחברה יוצרת לעצמה ולאחרים. חברה שבמקום לדחוף אחד את השני קדימה, היא מושכת את כולם בכוח לאותו סרט או סדרה. הקונפליקט שיש כאלה שבכלל יותר אוהבים ז'אנר של קומדיה רומנטית ויש אחרים שיותר אוהבים דרמה, ואם אותם האנשים לא נמצאים בסגנון חיים שהם אוהבים, הם לא יוכלו לממש את הפוטנציאל שהם ובזכות זה להצליח ובענק. לגמרי אנשים שתקועים בז'אנר אימה מבחינתי. פחד אלוהים. 

יש משפט מאוד מוכר שאנשים אומרים אחד לשני כשהם לא אוהבים פעולה מסוימת שאנשים שהם מכירים עושים. המשפט הוא:" ואם כולם יקפצו מהגג, אז גם אני אקפוץ?" מצחיק שהרבה מאוד מזכירים את המשפט הזה במצבים שבאמת לאותו בן אדם לא מתאים לעשות את אותה פעולה, אבל בתת מודע של כל החיים, רובם קופצים מהגג, ולא סתם קפיצה, אלא קפיצת ראש אל תוך המדרכה בלי להרגיש בכלל. אני קורא לאותו משפט הזה שקופץ לאנשים בראש בסיטואציות האלו, חלקיק של תקווה. כי באמת הבן אדם עומד על שלו. הינה הוא עושה את זה. ואז... מהעוצמה של החברה עקב אנשים שכן השתמשו בכלי הגדול ובאמת היו בגישה הנכונה וההיבט הנכון, אולי גרמו להשתבשות שלה בלי כוונה בכלל... אנשים לפעמים עושים דברים לא טובים בלי לשים לב בכלל. לא בגלל שהם רוצים לעשות לא טוב ובכוונה, זה בגלל הרצון לעשות משהו טוב ותמיד יש משהו שמקריבים בדרך שגורם למשהו להשתנות בשלילה. בשביל מניעת אותם הדברים האלה יש חברות. חברות מבחינתי זה עוד דרך להצלחה ובלי זה אין כל כך על פה להתבסס. והרבה מאוד אנשים לא חברים אחד של השני למרות שהם חושבים ובטוחים שכן. כשנגיע לפרק על הנושא, הכל יתבהר בהבנה גדולה.
עכשיו הגענו לתחנת הרגעה. תחנה כיפית, נעימה, פשוטה וקלילה. תחנה של הדימוי הספרותי המשעשע. דימוי מהבחינה העלילתית של הסיפור הדמיוני המתבטא בהזדהות ובקו דמיון מאוד ברור אל מציאות סיפור החיים שלנו.
רגע של כיף והבהרה.

דימוי מהעולם הקולנועי, הטלוויזיוני והספרותי:
אם כבר נולדנו מחדש עכשיו כתוצאה מלהכיר דברים אחרת, נלך על זה עד הסוף. בתור ילדים קטנים היינו חווים סיפורים פשוטים ויפים מהקולנוע, הטלוויזיה או מהספר. הסיפורים היפים והפשוטים  האלו נקראים אגדות. אגדות קסומות. 
כשראינו או קראנו את הסיפור "היפה והחיה" הוקסמנו לגלות על מישהי שגרה בכפר נורמלי למידי שכל  איש שם חי את חייו הפשוטים והרגילים ולא נחשף למשהו חדש. רק, בל, הילדה היפה, כל היום מתלוננת על בואו של עוד יום רגיל ומוכר. שוב פעם האנשים המוכרים שעושים את אותם פעולות. בל מתפללת לעצמה שמי ייתן והיא תחווה משהו מעניין, מרתק ויוצא דופן בחייה. זאת ועוד, בל אוהבת לקרוא ספרים ולהיחשף לכמה שיותר סיפורים וידע, מה שמקנה לאנשים להסתכל עליה במבט עקום כל הזמן ולראות אותה כאל מישהי מאוד מוזרה ולא נורמלית, מכיוון שאותם אנשים שם לא רואים את הקריאה כחלק נורמלי מחייהם.
לפתע זה מרגיש לכם ממש כמו תחילת הדרך הנכונה להגשמת החיים הטובים, אה? וזה נכון. זאת הדרך! אמנם כאן העלילה דמיונית, אך היא לא רחוקה מדימוי למציאות אצלנו. 

ובהמשך העלילה, אביה של בל יוצא הרחק מהעיר כדי להביא לה דברים ותמיד מבטיח להביא לה גם כלנית אדומה. אך הפעם הוא מסתבך בדרך ונתקל בטירה אפלה ומכושפת שבתוכה מתגוררת החיה. אותה חיה כולאת את האבא, עקב מחשבתה שמדובר בגנב שניסה לגנוב מחצר טירתו את הכלנית. אותו סוס שעליו האבא רכב מצליח לברוח וחוזר העירה, ובל בזכותו מבינה שאבא שלה בצרות. הסוס לוקח אותה חזרה אל המקום ובין רגע הכל מתהפך שהיא נתקלת בחיה והם בהפתעה גדולה מתאהבים.
למי שלא מכיר את הסיפור, אני לא יהרוס לו את ההמשך. אבל אם תנסו קצת להיכנס לראש, אתם יכולים להבין איך הוא נגמר בסופו של דבר, אם בל כל הזמן הייתה שונה כי היא רצתה משהו אחר וניסתה בכל כוחה ללכת אחריו. 


"כדי להצליח בחיים, כל מכשול או שלילה זה סימן שאתה מתקדם עוד צעד בדרך להצלחה." שגיב מילר.


אכתוב לכם עוד משהו יפה לפני שאני סוגר את הפרק הנוכחי הזה. הרבה דברים בחיים נגמרים, מסתיימים בסוף. מהדברים הפשוטים, אם זה חטיף שאתה אוכל והוא נגמר, חופשה בחו"ל, לימודים, בילוי לילי, טיול ועוד... וגם אם עושים את אותם הדברים שוב, הם תמיד קצת שונים מאווירתם ובעלילתם. אבל סיפור לעולם לא נגמר. תמיד אפשר לראות או לקרוא אותו שוב, ושוב, ושוב, והוא תמיד יישאר אותו סיפור עם אותה אווירה, עלילה והרגשה. תמיד לסיפור יש פוטנציאל להיות מוגש לכל דור ודור. גם אתם עדיין טוענים שלסיפור יש סוף בכך שיש חלק שהוא נגמר, אז תשננו את המשפט הבא:

"אין באמת סיום אמיתי, זה רק המקום שבו אתה מפסיק לספר את הסיפור."  פרנק הרבט.
פרנק בכוונתו מדבר על הסיפור עצמו. לא על דבר אחר. כי לרוב הכל נגמר. אפילו החיים שלנו. תבינו את עוצמת הסיפור בכך שתראו איך עד היום התנ"ך משפיע על אנשים, הברית החדשה או הקוראן. זה סיפורים על גבי סיפורים שהתגלגלו וימשיכו להתגלגל לדורות הבאים. ככה גם בתי עסק שנעשו על ידי אנשים שיורשים אותם משפחתם מדור לדור או שפשוט מוכרים אותם. אלו דברים שהבן אדם עשה את הדבר בעצמו והשאיר אחריו משמעות. סיפור שלעולם לא ימות. 
אין מצב שאתם לא רוצים להשאיר אחריהם סיפור עם משמעות שלא נגמר וישפיע על המשפחה שלכם, החברים שלכם ולדורות הבאים שלהם.
סיפור שעשה לכם חיים מושלמים ואותו סיפור משאירים לאחרים ללמידה, חוויה והעשרה בכל המובנים.

בואו ונתחיל לבנות סיפור כזה.

"סיפור לעולם לא יכול למות. הוא נשאר ומשפיע. גם על אחריך ." שגיב מילר.
</div>
https://steemitimages.com/DQmSATcFr3ZC3JcjrcPQKpcL7PAaKw72cx7QLNSeh7XG88p/gold.jpg